אנחנו מגיעים מהשטח; מכירים את הפרויקטים על בוריים משיטוט בין בניינים ופגישות עם האנשים. אנחנו שומעים את הסיפורים, ומקיימים שיח קרוב ואינטימי. על כן, מהשטח ולא מהאקדמיה או מעולמות התיאוריה – אנחנו יכולים לקבוע בוודאות שפרויקט שנדרש זמן רב להחתימו או שהחוזה והתכנון המוצעים לו נתונים שוב ושוב למשא ומתן, מעידים על טיבו ועל העבודה החברתית שנעשית בו, או היעדרה.

בפרויקטים אשר מתחילתם מתקיים שיח ושיתוף מלא של התושבים, הדברים מתנהלים אחרת. בעלי הדירות, ככל בני האדם, אוהבים להיות שותפים בקביעת עתידם בכלל ובפרט בקביעת עתיד מקום מגוריהם.  פרויקט בו קיימות קבוצות רחבות שאינן חותמות או פרויקט שבו עולות התנגדויות חדשות לבקרים, הוא פרויקט בו נכשל היזם ביצירת אופציה ממשית לשיפור איכות חייהם של מרבית בעלי הדירות.  פרויקט בו היזם ביצע עבודה חברתית שורשית שכללה מיפוי חברתי, היכרות קרובה, הבנת הצרכים, הרצונות והחששות הוא פרויקט בו היזם יודע להציע פתרונות המתאימים לכלל בעלי העניין. העבודה עם האנשים, יד-ביד מאפשרת הגעה לשיעור ההסכמה הנדרש בתוך חודשים ספורים בלבד.

אכן, העבודה לאורך הדרך עשויה להיות סיזיפית. היזם נדרש לעריכת כנסים, בחירת נציגויות בעלי דירות ועבודה מולן, ליווי קבוצתי ואישי והצגת התוכניות והמפרטים בשקיפות מלאה. נדרשים הסברים בגובה העיניים בנוגע לביטחונות, ללוחות הזמנים, לניסיון של היזם ולדרך המימון. בעיקר נדרשת תמיכה בבעלי הדירות לאורך כל הדרך והתנהלות מולם כשותפים מלאים.

הבנה מעמיקה לפיה עבור בעלי הדירות מדובר בתהליך משנה חיים, תיצור בסיס לשותפות. במקום בו נוצרת שותפות אמיתית, ובו קהילת בעלי הדירות אינה מובלת כי אם מובילה את הפרויקט לצד היזם מתוך ידע וביטחון, וכן כאשר היחס לקהילה הוא חלק מהותי מאוד בעבודה היזמית – החתימות בתחילת הדרך וההתגייסות לתהליך בהמשך היא מלאה.

יזם שישכיל לפעול בדרך זו, יחסוך עיכובים רבים העשויים להיגרם בעקבות התנגדויות חוזרות ונשנות, נזק כספי וכמובן עוגמת נפש של הדיירים המעוניינים להמשיך בתהליך. באופן זה, הן היזם והן הדיירים יגיעו לדירה המיוחלת בזמן הקצר ביותר ובתחושה הטובה ביותר.